הדפדפן זולל זיכרון? ניהול לשוניות, קבוצות — והגבול שבו זו כבר המערכת

כל לשונית, הרחבה וחלון — תהליך נפרד בזיכרון. המחיר נשמע גבוה, אבל הוא קונה שלושה דברים: לשונית שקורסת לא מפילה את כל הדפדפן; אתר זדוני בלשונית אחת מבודד משכנותיה; והמעבד מנצל את הזיכרון הפנוי ממילא (זיכרון ריק הוא זיכרון מבוזבז — המערכת מעדיפה לתת אותו למטמונים שמאיצים גלישה).

לכן המספר הגדול במנהל המשימות אינו פסק דין. השאלה המעניינת היא אחרת: האם הזיכרון הזה דוחק משהו החוצה — כלומר, האם המערכת כולה סובלת, או רק המספר נראה מפחיד.

ב-Chrome וב-Edge, הצירוף Shift + Esc פותח מנהל משימות ייעודי שמפרק את הצריכה לפי לשונית, הרחבה ותהליך משנה — במקום ה"דפדפן: 4.2GB" הסתום של מנהל המשימות של Windows.

• ממיינים לפי זיכרון: שלוש-ארבע הלשוניות הראשונות הן בדרך כלל כל הסיפור — אתרי וידאו, רשתות חברתיות וכלים מקוונים כבדים.
• בודקים את עמודת ההרחבות: הרחבה שצורכת מאות מגה-בייטים בלי שתשתמשו בה — מועמדת להסרה לפי מדריך הניקוי.
• מסיימים לשונית תקועה ישירות משם — במקום לסגור את כל החלון.

הדפדפנים המודרניים כוללים מצבי חיסכון בזיכרון (ב-Chrome: Memory Saver; ב-Edge: לשוניות רדומות): לשונית שלא נגעתם בה זמן מה משחררת את הזיכרון שלה, וחוזרת אליו בלחיצה. זהו הפתרון ל"מחזיק 80 לשוניות פתוחות" — הן נשארות פתוחות, אבל רק הפעילות באמת יושבת בזיכרון.

הפעלה וכוונון

מפעילים את מצב החיסכון

בהגדרות הביצועים של הדפדפן — שתי לחיצות, והוא עובד ברקע.

מוסיפים חריגים רק כשצריך

אתרים שמחייבים רענון חי (מערכות ניהול, מוזיקה) — לרשימת החריגים; את כל השאר משאירים לחיסכון.

מאמצים קבוצות לשוניות

קבוצות לפי נושא (עבודה, קניות, לקרוא-אחר-כך) הופכות 60 לשוניות פזורות לשלוש קבוצות מכווצות — וקל יותר לראות מה באמת פתוח.

שני סימנים אומרים שהבעיה עברה מהדפדן למערכת:

• גם עם עשר לשוניות הזיכרון המערכתי על 90%+ — במחשב עם זיכרון מועט, כל דפדפן יהיה "זללן"; השאלה היא האם שדרוג זיכרון מוצדק לפי הסימפטומים.
• המחשב כולו מאט, לא רק הגלישה — כאן בודקים את שאר תהליכי הרקע, ולא רק את הדפדפן.

בשני המקרים, ניהול הלשוניות יעזור קצת — אבל הפתרון האמיתי נמצא בנתיבי הזיכרון והאיטיות של המערכת, ושם מתחילים ממדידה.