5GHz מול 2.4GHz: מה כל פס באמת נותן — ומתי מחליפים ביניהם

• 5GHz: ערוצים רחבים ופחות הפרעות (מיקרוגל ובלוטות' חיים ב-2.4) — ולכן מהיר ויציב יותר בטווח הקצר. המחיר: הגלים הקצרים נבלעים בקירות; מעבר לקיר בטון הוא כבר אזור אחר לגמרי.
• 2.4GHz: טווח ארוך וחדירה טובה — המחיר: שלושה ערוצים אמיתיים בלבד, וצפיפות שכנים שמורגשת בבניינים. מהיר פחות, אבל מגיע.
• המשמעות: אין פס "טוב" — יש פס מתאים למרחק ולמכשול שבדרך.

ראוטרים מודרניים מציגים לרוב שם רשת אחד לשני הפסים (Band Steering), ומנסים להעביר מכשירים לבד. לרוב זה עובד — אבל המילה "לרוב" עושה את ההבדל: מכשירים מסוימים נדבקים לפס הלא נכון ומסרבים לעבור, ותקועים על 5GHz חלש בחדר הרחוק או על 2.4GHz צפוף ליד הראוטר.

כשהדבקות שגויה חוזרת על עצמה, הפתרון הפרקטי הוא פיצול: שני שמות רשת (למשל Home ו-Home5), וחיבור ידני מושכל — קרובים על המהיר, רחוקים על הרחוק-מגיע. פחות אוטומציה, יותר שליטה.

• על 5GHz: מחשבים ליד הראוטר, טלוויזיות שמזרימות, קונסולות, כל מה שדורש רוחב פס ויושב באותו חדר או בחדר סמוך.
• על 2.4GHz: התקני בית חכם (רבים תומכים רק בו בכלל), מדפסות רשת, ומכשירים בחדרים רחוקים שבהם 5GHz כבר גווע.
• והעיקרון: אם מכשיר "מתנהג מוזר" — בדקו קודם על איזה פס הוא יושב. זו בדיקת השנייה שפותרת מחצית מתלונות ה-Wi-Fi.