מיקום הראוטר: למה הקליטה מתה בחדר האחורי — ואיך מתקנים במיקום

• בטון וברזל: האויבים הגדולים. קיר בטון אחד מסוגל להנחית את האות משמעותית; שניים — להפוך חדר ל"שטח מת".
• מתכת: ארונות, מקררים, דלתות ממ"ד — משטח מתכתי מחזיר וחוסם. ראוטר מול מקרר הוא שידוך גרוע.
• מים: אקווריום גדול, ואפילו גוף האדם — סופגי אות יעילים. חדר שרובו אנשים (סלון עמוס) יראה קליטה אחרת כשהוא ריק.
• מיקרוגל וציוד דומה: פועלים בסביבת התדר של 2.4GHz — ויכולים "לרעוש" עליו בזמן פעולה.

• מרכז הבית — לא קצהו. האות מתפשט לכל הכיוונים; ראוטר בקצה משדר חצי מהאנרגיה לקיר השכן.
• גובה: על מדף או שידה, לא על הרצפה. גלים אוהבים לראות את החדר.
• פתוח: לא בתוך ארון תקשורת סגור, לא מאחורי טלוויזיה גדולה, לא מאחורי ספה. כל לוח סופג קצת — ארון סופג הרבה.
• רחוק מהשכנים? לא תמיד אפשר — אבל הפרדה פיזית מראוטרים שכנים (גובה שונה, צד שונה של הקיר) מקטינה דריכה הדדית.

שני הפסים מתנהגים שונה במרחב: 2.4GHz חודר קירות טוב יותר ומגיע רחוק יותר — אבל צפוף ורועש;‏ 5GHz מהיר ונקי יותר — אך נחלש מהר דרך מכשולים. המשמעות למיקום: ככל שהראוטר רחוק ומוסתר יותר, כך הפס המהיר (5GHz) מוותר מוקדם יותר — והמכשירים נשארים על הפס האיטי.

כלל אצבע: מכשירים קרובים לראוטר עם קו ראייה — ייהנו מ-5GHz; חדרים רחוקים דרך קירות — יסתמכו לרוב על 2.4GHz. המדריך המלא להבדלי הפסים מפרט מתי כדאי להעדיף כל אחד.

ניסוי ההזזה

מדידת בסיס

עוצמת קליטה (או מהירות בבדיקת speedtest) בחדר הבעייתי, במיקום הנוכחי.

מזיזים פעם אחת

אל המיקום המרכזי-גבוה-פתוח. נותנים לראוטר דקה להתייצב.

מדידה חוזרת באותו מקום בדיוק

אותו חדר, אותה פינה. ההפרש הוא התשובה — והוא גם מה שתציגו לטכנאי אם תמשיכו לשיפור ציודי.